פתרונות היברידיים

תמליל

עידית: בסביבה העסקית המשתנה חשוב מאוד להרגיש את התנועה של הקרקע ולדעת לנוע את הקדימה. לכן בתוכנית הפעם נדבר על חידושים בתפיסת מקום העבודה ובדגש על פתרונות היברידיים. כדי לדבר איתנו על כך הזמנו אורח מיוחד, את דניאל מילוא, מנכ"ל הקבוצה מזה 12 שנים. בשנים האחרונות דניאל מוביל, למעשה, בקבוצה ובשוק את כל תחום ה-IFM בהסתכלות ארוכת טווח שמביטה על המגמות וכל השינויים בתחום ה-IFM בסביבה העסקית. הובלת השינוי מאוד מזכירה לי את הציטוט מהספר של פרופסור רוברט קווין: "ללכת על הגשר תוך כדי בנייה, או יותר נכון לבנות את הגשר תוך כדי הליכה עליו". אז שלום דני, מה שלומך?

דניאל: שלום, נעים להיות איתכם.

עידית: כיף שאתה פה. אז ספר לנו קצת על החידושים והטרנדים בתפיסת מקום העבודה, מה שאנחנו מגדירים workplace.

דניאל: תפיסת מקום העבודה או העבודה המסורתית מתוך המשרדים, הקיובים, בכל התצורות החצי-מודרניות והמודרניות שאנשים באים בבוקר בשמונה במשרד ועובדים שמונה וחצי שעות או יותר הולכים הביתה, היא נעלמה, או לא נעלמה, בוא נאמר, היא משתנה, בשנתיים האחרונות בצורה דרמטית. ונוספו מספר תצורות עבודה נוספות שכמובן גם הקורונה השפיעה עליהם בצורה מהותית, במובן שאנשים עכשיו עובדים יותר מהבית או בעוד תצורות נוספות שנקראות hub ו-club.Hub זה למעשה סוג של wework שבו האדם יכול או העובד יכול ללכת ולעבוד ממקום קרוב למקום מגוריו, באזור שכור, בסביבת עבודה מודרנית.

עידית: כל מי שרוצה בעצם, יכול לעבוד בכזה מקום?

דניאל: בחברות שהן חברות high end כמו חברות פרמצפטיקה וחברות שהן חברות שמתעסקות ב-IT, בפיתוח, סטארט-אפים זה מאוד מאוד מתאים. זה פחות מתאים לחברות שהן עוסקות בקבלת קהל, ששם הממשק עם לקוח לכתובת נודדת הוא בלתי אפשר.

עידית: כן.

דניאל: הנושא השני, המודל השני הוא נקרא club, זה אותו hub שאמרנו מקודם, רק ששמה יש שם זה משהו שהוא ממותג.

עידית: יותר משוייך.

דניאל: משויך לחברה מסוימת, ממותג ושם הוא למעשה עובד בסניף מרוחק של מקום העבודה שלו שקרוב למקום מגוריו. דרך זה חוסכים נסיעות, דרך זה מאפשרים גמישות לעובדים ומצד שני העובדים כן יוצאים מהפיג'מה ולא נשארים לעבוד מהבית. אז אם לסיכום יש לנו פה בעצם ארבעה מצבים: במשרד, בבית, ב-hub וב-club.

עידית: מעניין. מה למעשה נדרש מהחברות כדי לייצר את המודל ההיברידי הזה?

דניאל: המודל ההיברידי נמצא קצת בהתנגשות עם הגישה שבה העובדים שהם באים לעבודה הם לא רק באים לעשות את המשימות שלהם הם גם חלק מתוך קהילה של מקום העבודה,. הם צריכים את האינטראקציה בינם לבין עצמם, כמובן אם מדובר בצוותי העבודה, גם זה צוותי עבודה שיש להם task משותף. גם אינטראקציה בינם לבין הכפיפים שלהם או בינם לבין המנהלים שלהם. עבודה מרחוק, hub, club או home, הם מרחיקים את האנשים גם מהסביבה המקצועית שלהם וגם מהסביבה החברתית שלהם. וכדי כן לגשר על הדבר הזה, צריך להמשיך לייצר את ההזדמנות להיפגש ליד מכונת הקפה גם עם מכונת הקפה הווירטואלית.
את זה אפשר לגשר דרך זה שמייצרים תהליכים שהם תהליכי עבודה משותפים, וכמובן לייצר הרבה טכנולוגיה והזדמנות שאנשים ייפגשו אחד עם השני.

עידית: אז מה למעשה האתגרים שצפויים? איך אנחנו מייצרים את ה-employee engagement הזה בסביבה הזו החדשה?

דניאל: אם עד היום התפקיד העיקרי שלנו היה לתת שירותים במקום העבודה, ואנחנו מסתכלים על העובד שיהיה לו נקי מסביבו ושהמטבחון שלו יהיה מלא בכל הפרודוקטים שצריך, וכמובן המזגן יעבוד. זה שייך לעולם של אתמול. זה חייב לעבוד, וזה לגמרי לא מספיק בעידן החדש. אנחנו היום צריכים לדאוג לעובד שתהיה לו חוויה אמיתית. אנחנו כבר לא מנגישים שירותים, אנחנו מנגישים חוויות. והחוויות הן הרבה יותר מגוונות ממה שהיה בעבר.

עידית: אנחנו רוצים שהוא יבחר למעשה לעבוד פה, שהוא יבחר בנו כארגון שבו הוא רוצה לקחת חלק ולעבוד.

דניאל: זה משפט מאוד נכון שמחביא בתוכו עוד איזה מילה בפסיכולוגיה. אנחנו רוצים שיחוש משהו רגשי למקום העבודה, כי מקום העבודה ינגיש לו חוויה כל כך חזקה, שהוא מרגיש סביב החוויה הזאת דברים חיובים על המקום שבו הוא עובד. הדבר הזה כמובן מסתבך אם צריך להנגיש את זה גם ב-club וhub-. אנחנו מעולם לא חשבנו למשל, שיש לנו בכלל איזושהי אחריות להנגיש שירותים לעובד בבית שלו. כאנשי FM מודרניים שמסתכלים חמש שנים קדימה, אנחנו ניתן לשירותים מסוימים בשם הפירמה שעובדים גם לאנשים בבית יש שירותי תחזוקה, דרך שירותי הסעדה, ודברים נוספים שהם בתוך חבילת הרעיונות שלנו לעבודה היברידית. העבודה היברידית אומרת שאת החוויות צריך לחוש בכל מקום שהוא עובד, זה מתחיל מהרגע שהוא צורך חניה כשהוא יוצא מהבית, ועד הרגע שהוא מגיע למקום, וכמובן כל סט החוויות שיש לו במקום העבודה. הדבר השני שאני חושב שחשוב מאוד להדגיש אותו זה הנושא של קהילתיות. אנחנו צריכים להנגיש סדרה של שירותים וחוויות, שכתוצאה מהן, לא משנה מאיפה העובד יעבוד, הוא יחוש שהוא נמצא בקהילה, על אף שהוא נמצא בבית.

עידית: גם אם הוא לוקח שיחה לצורך העניין מהבית, והוא לגמרי בסלון שלו ולא בתוך הסביבת העבודה הרגילה, המשרד עם כל העובדים סביבו, הוא ירגיש מחובר, ירגיש שהוא עכשיו נמצא בתוך המשרד.

דניאל: נכון, וזה יהיה מכפלה של שני דברים. אחד, של איזה טכנולוגיה אנחנו נותנים לו. זום של היום, או המודל הזומי של היום, מחר בבוקר יהיה ICQ.

עידית: כן.

דניאל: והטכנולוגיה צריכה לגרום לזה שהבן אדם יכול לנהל שיחה אינטראקטיבית, כולל קשקושים על קירות לבנים או על זכוכיות, כמו שמקובל במרחב ההייטק, ועדיין שהכל זה יהיה בתוך הטכנולוגיה של הדסקטופ, או של הלפטופ שבו הוא משתמש. הדבר השני זה שאפשר לייצר אינטראקציה חברתית יומית, כמו קפה משותף ביחד, כמו אימון יוגה משותף, שמשודר בכלל מאלקטרה FM, מאחד מחדרי הכושר שלה, לתוך המרחב הזה שאנשים נפגשים בו, שהוא למעשה מרחב וירטואלי, ותהיה להם חוויה של פעילות הפגתית למשך עשרים דקות ביחד. אם נעשה מכפלה של טכנולוגיה טובה, שחלקה עוד נמצאת בפיתוח, עם כל השירותים האלה, החוויה בין בית לעבודה, מאוד מאוד תהיה דומה לעבודה מקום העבודה עצמו.

עידית: יפה, מעניין. אז איך קבוצת אלקטרה FM יכולה לעזור ללקוחות שלה, לעשות את השינוי הזה? תוך כדי לשים לדגש על הנושא של חוויית לקוח?

דניאל: אז אם נחזור לסיפור של לבנות את הגשר תוך כדי ההליכה עליו, אז זה בדיוק הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. אנחנו היום כותבים את התפיסה ההיברידית של אלקטרה FM. יש לנו קונספט מאוד רהוט, של מה שאנחנו רוצים להעניק ללקוחות שלהם. חלק מזה זה חלומות, וחלק מהם נצליח להגשים אותו. אנחנו מריצים את החלומות האלה כרגע, בבדיקות מול הלקוחות שלנו.

עידית: אני מניחה שלא כל לקוח זה זהה מבחינת החבילה או המוצר שהוא רוצה לקבל.

דניאל: כן, זה הערה מעולה. זה Tailor Made. ככל שהשירותים שאנחנו נותנים הם פחות גנריים, הם יותר כאלה שתפורים למידותיו של הלקוח, כך העסק מסתבך. כיוון שיש לקוח שירצה שנסעיד את העובדים שלו במרחב הפרטי שלהם, ויש כאלה שירצו רק אחזקה לתקן משהו בבית. יש כאלה ש... הם בעד בעלי חיים במקום העבודה, ויש כאלה שאינם בעד בעלי חיים. לכל אחד מהם נצטרך לתפור פתרון ייעודי. מה שאנחנו עושים בימים אלו זה למעשה את כל החבילה הגדולה, שאולי 20% מזה זה חלומות ו-80% זה יתגשם. אבל פעם אחת שמה שיתגשם, יתגשם, יהיה לנו מוצר חווייתי ללקוחות שאין כמותו כרגע בארץ, וספק אם בעולם.

עידית: לגמרי ערך מוסף, לגמרי משהו ייחודי. איך לדעתך יראה העולם, מרחבי התעסוקה בעוד חמש שנים? שמונה שנים?

דניאל: אני חושב שיהיה במרחבי התעסוקה שלושה דברים מרכזיים. אחד, הם יהיו מאוד מאוד גמישים. הם יהיו מתוכננים להרבה פחות אנשים מה שהם מתוכננים לנו. ומצד שני, הדבר, התכונה השנייה זה שהם יהיו פרסונליים. אז זה לכאורה דבר והיפוכו. איך יכול להיות שלבן אדם שאין לו דסק קבוע, הוא עדיין יהיה אישי. הרעיון שהטכנולוגיה תגרום לזה שסביבת העבודה שלו תיראה מאוד מאוד אישית. הלוח שעם, שהיום הוא תוקע עליו, את התמונות של הילדים ושל המשפחה, מחר בבוקר יהפוך לדיגיטלי. וברגע שהוא ישים את הלפטופ שלו על השולחן, העמדה שהוא יזמין עוד מראש, היא תסדר לו את כל הסביבה שהוא אוהב, עם המסכים שהוא אוהב.

עידית: מותאם אישית, ממש.

דניאל: והדבר השלישי, זה שמקום העבודה יהיה חלק מהלייפסטייל של העובד. זאת אומרת, כל מה שהוא אוהב לעשות וכל מה שגורם לו איזושהי הנאה או איזושהי חוויה רגשית חיובית, כמו אימון, כמו טיפול בכלב, כמו אוכל מיוחד, או כמו טיפול רפואי. כל אחד מהדברים האלה הם מחר בבוקר יהיו חלק מסביבת העבודה שלו. אלה הם שלושת הדברים הגדולים שישפיעו על סביבת העבודה העתידית שלנו.

עידית: יפה. מאוד מעניין ומעשיר. תודה רבה שהקדשת לנו מזמנך בנושא.

דניאל: תודה שהזמנתם אותי.

עידית: שמחנו לארח אותך.